פרק 2:
"מה יש לך היום?" שאל רון. הארי הרגיש שהוא מתעורר משינה. "מה?..." הוא מלמל לעברו של רון. "שאלתי, מה יש לך היום?" אתה בקושי אוכל ויש לך חיוך מטופש שמרוח לך על הפרצוף." רון אמר, בפה מלא בייקון.
"אויש רון תפסיק להיות כזה מטומטם!! אז ספר לי הארי, מי זאת?" שאלה הרמיוני בסקרנות. "מה זאת אומרת 'מי זאת'?" הארי נהיה קצת חשדן. "נו, זה ברור שהיית עם מישהי אתמול בלילה. ראיתי אותך מתגנב החוצה מחדר המועדון." הרמיוני חייכה. "מתי ראית אותי אתמול?" הארי נבהל. הוא בדק טוב שאף אחד לא עוקב אחריו, איך פספס אותה? ומה אם היא ראתה...
"ישבתי בחדר המועדון והכנתי שיעורי בית בלחשים. שמעתי רעש וראיתי אותך יוצא בשקט מחדר המועדון. סוף הסיפור. עכשיו תגיד לי מי זאת." הרמיוני נשמעה קצת חסרת סבלנות.
הארי נלחץ, הוא לא היה בטוח איך חבריו יקבלו את הבשורה. למזלו, באותו רגע ניגש לשולחן דראקו, כשמאחוריו נגררים קראב וגויל, וחסכו מהארי הסברים.
"היי וויזלי! הספקת כבר לאכול מספיק בשביל המשפחה שלך? אני רואה שאגרת קצת לאח"כ, מה קרה? מפחד שנגמר הכסף?" דראקו צחק בלגלוג. "סתום מאלפוי." הארי סינן. "תראו, היתום התעורר! דבר איתי כשתהיה שווה את זה." קראב וגויל נחרו מצחוק והלכו משם. שנייה לפני שנעלמו, הארי הרגיש משהו קטן נופל לתוך כיס גלימתו.
"אני שונא אותו." רטן רון. הרמיוני הייתה כל כך עסוקה בלהרגיע את רון, ששכחה מהארי. בשקט הכניס הארי את ידו אל כיס גלימתו, והוציא משם פתק:
'פגוש אותי בצריף המצווח עוד 10 דקות.'
"אתה בא לשיעור?" שאלה הרמיוני. "לא... אין לי כוח לתולדות הקסם... אני מבריז." אמר הארי. "מה?! אתה חייב לבוא! אסור לך להבריז!" נבהלה הרמיוני. "עזבי אותו, השיעור הזה משעמם ברמות!! בא לי לבוא איתך הארי..." אמר רון. "לא... באלי להיות קצת לבד..." הארי משך בכתפיו. "למה לא?" רון שאל. "אוף!! בוא כבר רון! אתה לא מבין?!" הרמיוני התעצבנה ומשכה אותו בזרועו הרחק משם.
זה היה אחד הרגעים שהארי שמח שהרמיוני היא בת שקולטת רמזים. הוא לא התעכב יותר מדי, ורץ אל עבר הצריף המצווח.
"מה יש לך היום?" שאל רון. הארי הרגיש שהוא מתעורר משינה. "מה?..." הוא מלמל לעברו של רון. "שאלתי, מה יש לך היום?" אתה בקושי אוכל ויש לך חיוך מטופש שמרוח לך על הפרצוף." רון אמר, בפה מלא בייקון.
"אויש רון תפסיק להיות כזה מטומטם!! אז ספר לי הארי, מי זאת?" שאלה הרמיוני בסקרנות. "מה זאת אומרת 'מי זאת'?" הארי נהיה קצת חשדן. "נו, זה ברור שהיית עם מישהי אתמול בלילה. ראיתי אותך מתגנב החוצה מחדר המועדון." הרמיוני חייכה. "מתי ראית אותי אתמול?" הארי נבהל. הוא בדק טוב שאף אחד לא עוקב אחריו, איך פספס אותה? ומה אם היא ראתה...
"ישבתי בחדר המועדון והכנתי שיעורי בית בלחשים. שמעתי רעש וראיתי אותך יוצא בשקט מחדר המועדון. סוף הסיפור. עכשיו תגיד לי מי זאת." הרמיוני נשמעה קצת חסרת סבלנות.
הארי נלחץ, הוא לא היה בטוח איך חבריו יקבלו את הבשורה. למזלו, באותו רגע ניגש לשולחן דראקו, כשמאחוריו נגררים קראב וגויל, וחסכו מהארי הסברים.
"היי וויזלי! הספקת כבר לאכול מספיק בשביל המשפחה שלך? אני רואה שאגרת קצת לאח"כ, מה קרה? מפחד שנגמר הכסף?" דראקו צחק בלגלוג. "סתום מאלפוי." הארי סינן. "תראו, היתום התעורר! דבר איתי כשתהיה שווה את זה." קראב וגויל נחרו מצחוק והלכו משם. שנייה לפני שנעלמו, הארי הרגיש משהו קטן נופל לתוך כיס גלימתו.
"אני שונא אותו." רטן רון. הרמיוני הייתה כל כך עסוקה בלהרגיע את רון, ששכחה מהארי. בשקט הכניס הארי את ידו אל כיס גלימתו, והוציא משם פתק:
'פגוש אותי בצריף המצווח עוד 10 דקות.'
"אתה בא לשיעור?" שאלה הרמיוני. "לא... אין לי כוח לתולדות הקסם... אני מבריז." אמר הארי. "מה?! אתה חייב לבוא! אסור לך להבריז!" נבהלה הרמיוני. "עזבי אותו, השיעור הזה משעמם ברמות!! בא לי לבוא איתך הארי..." אמר רון. "לא... באלי להיות קצת לבד..." הארי משך בכתפיו. "למה לא?" רון שאל. "אוף!! בוא כבר רון! אתה לא מבין?!" הרמיוני התעצבנה ומשכה אותו בזרועו הרחק משם.
זה היה אחד הרגעים שהארי שמח שהרמיוני היא בת שקולטת רמזים. הוא לא התעכב יותר מדי, ורץ אל עבר הצריף המצווח.
